שאול היקר,
ברמה האישית אני מבקש להביע בפניך את השתתפותי הכנה ברגשות האכזבה העזים המלווה אותך בימים אלה לנוכח כישלונה הגדול של מפלגת קדימה בבחירות לכנסת ה-19. הנך אדם איכותי ביותר, צנוע ונעים הליכות. את מרבית שנותיך הקדשת בנאמנות רבה ובהצלחה גדולה להבטחת בטחונה של המדינה. לחמתה את מלחמותיה של הארץ הזו ועשית זאת בהקרבה, בתחושת שליחות ובמקצוענות כראוי למי שהגיע לעמוד בראש הצבא של מדינת ישראל ואף להתמנות לשר הביטחון שלה.
לראשונה נפגשתי עמך במפלגת קדימה. במשך כשש שנים צעדנו, יחד עם חברים נוספים, במשעוליה. מיומי הראשון בה, באופן הטבעי ביותר, מצאתי עצמי מסתכל עליה, ודרכה על המערכת הפוליטית כולה, בעיניים מקצועיות יותר. הממצאים שאספתי והתובנות המושכלות שגיבשתי קיבלו ביטוי במאמרים רבים שפרסמתי באינטרנט. באותם ימים אף הכנתי נייר מקצועי על המפלגה בשם "קדימה: יישום תכנית אסטרטגית", שהופקד בידיך ישירות על ידי. היה זה לפני כארבע שנים. שנתיים מאוחר יותר יצא לאור ספר שכתבתי המרכז בתוכו את עיקרי דבריי על קדימה והמערכת הפוליטית בישראל, "לקראת פרדיגמה חדשה". ספר שזכה לדברי המלצה חמים מאת פרופסור יחזקאל דרור המודפסים בגב הכריכה שלו. גם הוא הופקד בידיך.
והנה אתה, שהיית מצביא צבא הגנה לישראל המהולל, לא טרחת כלל ללמוד את הדברים החשובים שבספר, כנדרש מאדם במעמדך, שהוא גם נושא משרה בכירה בארגון המפלגתי, בדיוק כפי שעשית עם הנייר האסטרטגי על המפלגה שנתיים קודם לכן. לא התייחסת אליהם, ולא מצאת לנכון להזמין אותי לשיחת עבודה יסודית בנדון. והסיפור שלי כאן הוא רק משל וסמל למשהו הרבה יותר רחב ועמוק שביסוד חולשתה הגדולה של המערכת הפוליטית בישראל.
אל מול עינך הונח חומר חשוב עד מאוד על קדימה והפוליטיקה בישראל שהיה אמור לדרוך אותך לפעולה, ואתה באטימות רבה התעלמת ממנו והמשכת בדרכי הפוליטיקה הישנה, ובעשיית אותו עוד מאותו הדבר המייצר כיום למדינה ולחברה בה הפסדים עצומים. מסיבות שלא כאן המקום לפרטן סף המידע המאתגר הגבוה (גבוה במובן השלילי), שלך ושל חבריך כולם לסיעה, מנע ממך להתייחס אליו. החומר עסק בשאלות היסוד והאמת של חיינו הפוליטיים במדינה ובמרכיביה האסטרטגיים של קדימה. בנקודה זו על ציר הזמן אפשר בהחלט לראות את תחילתו של תהליך שקיעתה של קדימה. ובכך גם חרצת את גורלך הפוליטי ונרשמת לעד בספר הזיכרונות הלאומי שלנו ככישלון פוליטי מהדהד.
עלינו אזרחי המדינה להעריך ולהוקיר את משרתי הציבור שבקרבנו. אך מעבר לכך, יש להבין שלא בהכרח כל מי שעשה חייל בשירות המדינה או במקום אחר יצליח להיות פוליטיקאי איכותי. באופן שישמע קצת אבסורדי יתכן אף שבמרבית המקרים ההצלחה המוקדמת רק תפריע ותמנע מ'מצליחינו' השונים לתרום באופן מהותי לפוליטיקה. ראשית חוכמה, יש לדעת להבדיל בין המדינה לפוליטיקה, זה לא היינו אך. מי שיכול להצליח כשר לא בהכרח יתאים לתפקד כפוליטיקאי מוצלח. באשר למצב ההפוך אתנסח ואומר, כי פוליטיקאים שאינם יודע להתמודד עם שאלות היסוד והאמת של הפוליטיקה ומרכיביה האסטרטגיים מי מבטיח לנו שיצליחו להשיט את הספינה הזו מדינת ישראל אל עבר חוף מבטחים. אז זהו שלא, והגיע העת שנבין כולנו כי טובת המדינה איננה יכולה לבוא על חורבותיה של הפוליטיקה.
שאול מופז, הנך ראוי לכל תפקיד בממשלת ישראל, אך כפוליטיקאי נדרשת לדעת שאין לך אלקטורט בציבור, ואין לכך כל קשר להצלחותיך בעבר. ככה זה עובד, מה לעשות. כשציפי לבני ניצחה בפריימריז הקודמים ואתה הפסדת רגזת והלכת בכעס הביתה למשך תקופה. שידרת כלפינו החברים כי מגיע לך, כי יש לך זכויות, ושכחת כי עליך כנבחר ציבור לשרת אותנו ולא אנחנו הציבור אותך. בחיים הציבוריים איש לא חייב לאיש מלבד להיות הוגן מנומס ושומר על כללי המשחק הראויים. דפוס התנהלות דומה הפגנת גם בקמפיין הבחירות האחרונות. אסיים בכך שאומר שבמובן העקרוני של הדברים אינך שונה מיתר הפוליטיקאים של הדור - כולם נגועים באותו שיבוש דורי, וזו כבר חצי נחמה עבורך.
